<h1>שבלי הלקט דין כלאי זרעים סימן מ"ב</h1>
<h2>דף נד.</h2>
תשובת הרב ר' אביגדור כהן צדק לאחי שני מורי רבי צדקיה זצ"ל, כתבת, הזורע תחת הגפנים בחוץ לארץ, מי הוי כלאי הכרם או לא. תשובה, האידנא נהוג עלמא כתלתא סבי, כר' יאשיה בכלאי הכרם, כדאיתא בחולין בפרק ראשית הגז [קל"ו ע"א], ובברכות פרק מי שמתו [כ"ב ע"א]. ועוד, יפה כיוונת להביא ראיה מההיא דפרק קמא דקדושין [ל"ט ע"א], עובדא דרב נחמן ורב ענן הוו אזלי באורחא וכו', וא"ל ניתי מר ונשמתיה, א"ל לא צהריתו לה, מי לא קיימא לן כר' יאשיה, אלמא שפיר קעביד דזרע תותי גפנה מדלא שמתיה. וכ"ת, מדקאמר אינו חייב עד שיזרע שעורה חטה וחרצן במפולת יד, מכלל דלא פטר ליה אלא מחיוב מלקות אבל איסורא דרבנן מיהא איכא. לאו מילתא היא, דסוף סוף אמאי לא שמתיה, אטו אדאורייתא משמתינן אדרבנן לא משמתינן, והלא מנדין על יום טוב שני של גלויות בפרק מקום שנהגו [פסחים נ"ב ע"א], אע"ג דידעינן בקביעא דירחא וליכא ספיקא דאורייתא, ואפילו על טילטול מוקצה לר' יהודה דאסר משמע בסוף פרק קמא דשבת [י"ט ע"ב] דמשמתינן, והעושה מלאכה בפורים באתרא דנהיגי איסורא משמתינן ליה כדאיתא במגילה בפרק קמא [ה' ע"ב]. הא דתניא [תוספתא כלאים פ"ג מ"א] מחיצת הכרם שנפרצה אומרים לו גדור וכו' קידש, ומייתי לה בפרק הגוזל [ב"ק ק' ע"א] ובריש בבא בתרא [ב' ע"א]. והמסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו וכו' [כלאים פ"ז מ"ח]. והמעביר עציץ נקוב בכרם, ומייתי לה בפרק כל שעה [פסחים כ"ה ע"א] ובפרק כל הבשר [חולין קט"ז ע"א], הנך וכל דדמיין להו אתיין דלא כר' יאשיה. מיהו, קראי היכי מתרץ להו ר' יאשיה, כתיב המלאה וכתיב הזרע, דרמינן להו אהדדי בגמרא, ומתרץ להו זרוע מעיקרו בהשרשה, זרוע ובא הוסיף אין לא הוסיף לא. והא לא מצי ר' יאשיה לתרוצי, דלדידיה לא משכחת לה זרוע ובא דליתסר. ונראה, דלר' יאשיה אית לן למימר דהמלאה והזרע לא סתרי אהדדי. אלא תרווייהו צריכי, חד לאסור גדולין וחד לאסור גרעינין עצמן שזרען לאחר השרשה, דאי כתיב המלאה, הוה אמינא דוקא גידולין שגידולן באיסור ולא היה להו שעת הכושר, אבל הזרע שגדל בהיתר לא יצא מהיתרו וכושר שלו, ואי כתב הזרע, הוה אמינא דווקא זרע מיתסר בהשרשה לפי שנעבדה בה עבירה, אבל גידולין ממילא אתו ולא נעבדה עבירה בעצמן כי בשעת הזריעה לא היו הם בעולם, והשתא אזיל ליה אסורא, כגון בדבר שזרעו כלה, סלקא דעתך אמינא לטבל מדמינן ליה, דתנן בתרומה פרק ט' [מ"ו] הטבל גידוליו מותרין. עוד הוסיף הרב מפיו לאחי שני ר' צדקיה הרופא זצ"ל, כי מוכיח בהדיא בירושלמי [כלאים פ"ח ה"א] מלא תזרע כרמך כלאים דמשמע אילו ג' מינין דווקא, דהכי משמע, לא תזרע כרמך דהיינו חרצן בכלאים, דהיינו חטה ושעורה, ור' יאשיה דקאמר אינו חייב, ואפילו לכתחילה שרי וכולה איסורא דרבנן, וכל הני מתנייתא, המסכך גפנו, והמעביר עציץ נקוב, אפילו כר' יאשיה. והכי קימ"ל בכל מקום, דכל דבר, שבעניין אחד אסור מדאורייתא ובענין אחר אסור מדרבנן, ובעניין פחות ממנו אפילו איסורא דרבנן נמי ליכא, והם הכי נמי הכא, ג' מינין ביחד אם זרען בארץ ישראל הוי איסורא דאורייתא, ואם זרען בחוצה לארץ או בארץ נמי בלא מפולת יד הוי איסורא דרבנן, אבל אם שינה באחד הדינין, אפילו איסורא דרבנן ליכא. והמעביר עציץ וכל הברייתא שלמעלה אומר הרב דבארץ מיירי.
